מקלט 209 ,החזותי והזירה מציגים:
ההבדל בין תהליך היצירה במסגרת של בית ספר, ובין עבודת להקה קשורה בתהליך. בית ספר יוצר מיקצב לימודי, הרבה לפני שנוצרת הפקת מחול. מחול שמתעורר מחוץ למסגרת הלימודית — מקורו בידע מצטבר שקודם נאסף, ואז מתממש בחלל תיאטרלי. הוא לא בהכרח המטרה שאליה מוביל האימון היומיומי. בית הספר אינו חוזר ומשנן פעולות שמטרתן תוצר סופי אלא מתרגל את המלאות המתגלמת בלמידה יומיומית.
מקצב, עבור קלאודיה קסטלוצ׳י, הוא יסוד בכל סוג של בית ספר שיצרה — בין אם בית הספר המתמשך בעיר צ׳זנה (איטליה), או בתי ספר זמניים שיצרה בערים אחרות. עבודתה תמיד מאופיינת ומזוהה עם מודלים קצביים שיכולים להתממש בתנועה הפיסית כמו גם בפיתוח תיאוריה.
העבודה VERSO LA SPECIE היא מחול המבוסס על רשת של מודלים מהשירה היוונית העתיקה, מנקודת מבט פיגורטיבית, ומהקצב והתנועה של סוסים. אם נחשוב על המקטעים וההפסקות המפרידים פוזיציות זו מזו, ובמעבר, בטרנספורמציה, מתברר שכל אלה חלקים של המבנה הקצבי של התנועה. וכך, ההכרה במעבר ממצב תנועתי אחד לאחר, מאפשרת לחיות את משך התנועה בצורה מלאה ולא מקוטעת.
אנו נרגשים לארח את קסטלוצ׳י ואנסמבל הרקדנים שלה בפולחן הסתיו. שני המופעים יתרחשו לבקשתה של האמנית באור יום ויתקיימו בחורשת הירח, בסמוך לבית הנסן (התכנסות בבית הנסן).
ההבדל בין תהליך היצירה במסגרת של בית ספר, ובין עבודת להקה קשורה בתהליך. בית ספר יוצר מיקצב לימודי, הרבה לפני שנוצרת הפקת מחול. מחול שמתעורר מחוץ למסגרת הלימודית - מקורו בידע מצטבר שקודם נאסף, ואז מתממש בחלל תיאטרלי. הוא לא בהכרח המטרה שאליה מוביל האימון היומיומי. בית הספר אינו חוזר ומשנן פעולות שמטרתן תוצר סופי אלא מתרגל את המלאות המתגלמת בלמידה יומיומית.
מקצב, עבור קלאודיה קסטלוצ׳י, הוא יסוד בכל סוג של בית ספר שיצרה –בין אם בית הספר המתמשך בעיר צ׳זנה (איטליה), או בתי ספר זמניים שיצרה בערים אחרות. עבודתה תמיד מאופיינת ומזוהה עם מודלים קצביים שיכולים להתממש בתנועה הפיסית כמו גם בפיתוח תיאוריה.
העבודה VERSO LA SPECIE היא מחול המבוסס על רשת של מודלים מהשירה היוונית העתיקה, מנקודת מבט פיגורטיבית, ומהקצב והתנועה של סוסים. אם נחשוב על המקטעים וההפסקות המפרידים פוזיציות זו מזו, ובמעבר, בטרנספורמציה, מתברר שכל אלה חלקים של המבנה הקצבי של התנועה. וכך, ההכרה במעבר ממצב תנועתי אחד לאחר, מאפשרת לחיות את משך התנועה בצורה מלאה ולא מקוטעת.
אנו נרגשים לארח את קסטלוצ׳י ואנסמבל הרקדנים שלה בפולחן הסתיו. שני המופעים יתרחשו לבקשתה של האמנית באור יום ויתקיימו בחורשת הירח, בסמוך לבית הנסן (התכנסות בבית הנסן).
סיבוב שני ואחרון של שתי העבודות, ״שני גנים״ באולם 1 ו״קוצים״ באולם 2,
שימו לב - החניה בחניון רמי לוי חינם למשך שעתיים
בתוך קולנוע נטוש, באזור הדמדומים של תלפיות, נמצא מקום לשכב על הגב ולשקוע אל תוך פנטזיה דיוניסית פרטית. החלל ישיל את עורו וילבש תלבושת של עולם אחר ורחוק. עולם שבו רק דמיונו של הצופה משרטט את גבול החוויה. שישה בני אדם יהפכו גם הם את עורם ויהפכו לגרסה עכשווית של גיבורי עבר.
לאט לאט כל החושים מתחילים להזדקר וככל שמתמסרים יותר לעולם שנוצר מסביב, הוא סוחף עוד יותר לעבר אופק דיוניסי פורה, מערער ובו זמנית מגרה.
קוצים - טקס מלא
התעוררתי
פגשתי אדם חופשי.
ומיד הבנתי שאני לא כזה.
אבל מאוד רוצה להיות.
מקדתי את תשומת ליבי
חפשתי בפנים. כלום.
חפשתי בחוץ. כלום.
אם כך, אמרתי לעצמי, אחפש במקום בו פנים וחוץ נפגשים.
קרקעתי את עצמי
הבאתי שלוש מכשפות, עזר כנגדי.
יחד, יצרנו טקס. מפגש סימבולי.
במטרה לאחד, לרגע אחד, את שני העולמות.
עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לשחרר לתת לזה לקרות
ערב הנעילה של The Gathering, והחזותי מארח את פולחן הסתיו של הזירה בחללים השונים של ביה״ס.
בכל שעות האירוע יפעלו שני מיצבי סאונד פיסוליים הממיסים גבולות לא פשוטים בין המוחשי והמדומיין, הנראה והנשמע, החי וזה שאיננו.
ניב גפני משליך מאפיינים טבעיים \ חייתיים על חומרים סינתטיים, תוך התמקדות בתכונות ואופן התנהגות החומר, הן מבחינת תנועה הן מבחינת סאונד. מה שיכל היה להתרחש, תחת השמיים, באגם נסתר שנמצא בעמק גבוה בין הרים, נדחק לתוך חדר קטן ובו מכונות מברזל, חלודות קמעה, שהן ביסודן ניגוד מוחלט לתוצאה שמתייצבת בחלל.
התפר בין הנראה והנשמע הינו גבול שהחוויה היומיומית לא מסוגלת לחצות ולתפוס, אבל ישנם שערים שדרכם אפשר לבוא במגע עם הקשרים העמוקים האלו. תיאורים סינסתזיים מלווים אירועים, חוויות מיסטיות ופריצה של גבולות המציאות עוד ממעמד הר סיני ('וכל העם רואים את הקולות'). העבודה שלנו ניגשת אל התפר הזה באמצעות ה'דודון׳ - כלי נגינה בעבודת יד ההופך אור לסאונד וצורות לצלילים, ובאמצעותו ננסה להציץ לרגע מבעד לשער.
על הכלי:
ה׳דודון' הוא סינתיסייזר אור שנקרא על שם המלחין הצרפתי ז'אק דודון שהיווה השראה לפרוייקט. הדודון הוא כלי המתרגם שינויים בחשיפה של אור לסאונד. תא פוטואלקטרי קולט את קרני האור שנשברות דרך מערך של דיסקים מסתובבים ופילטרים שקופים למחצה המייצרים שינויים מהירים בתדירויות שונות. אופן ייצור הסאונד בדודון פותח אופציות אקספרסיביות לא שגרתיות, וחושף עולם סונורי עשיר ודינמי. המודלים המודפסים על הדיסקים לקוחים מעולמות שונים, החל בצורות גל מוקפדות בעלות יחסים קבועים שמייצרות אוברטונים טהורים וסולמות וכלה בציורים של אשר ומנדלות הודיות שמשאירות מרווח רחב ליד המקרה ולמצלולים לא מתוכננים או צפויים.
ווינטר פמילי הם דואו של רות רוזנטל (ישראל) וקסאבייה קלן (צרפת). מאז שהכירו ביפו ב2004, הם חיים ומנגנים בדם וזעם. המוסיקה שלהם מינימליסטית, אובססיבית ורוויה, אחרים הגדירו אותה כ״גל מוזר״ וכ״פופ לוויות״...
רות – על שירה, טקסטים, תופים ומכונות. קסאבייה – הרמוניום ואורגן ישן. האלבומים שלהם יצאו בלייבלים Sub Rosa(בלגיה), Alt-Vinyl (אנגליה), Psychic Mule (ארה״ב), ו Ici d’ailleurs (צרפת). במשך השנים הם הופיעו בגלריות, מועדונים וכנסיות ברחבי העולם ושיתפו פעולה עם כוריאוגרפים, בימאי קולנוע, מוסיקאים ואמנים. ווינטר פמילי יצרו גם 3 עבודות תיאטרון דוקומנטרי איתם הם מופיעים מאז 2011 באירופה, צפון אמריקה ויפן. כיום הם חיים בפריס וחולמים על אקפולקו. בחלק מהקונצרטים, וגם בפולחן הסתיו – הם מופיעים עם ביתם בת ה 11 שרליי.
