מיצב פרפורמטיבי הנע בין אמת לבדיה מזמין אותך למפגש חד פעמי עם דמות שמימית העשויה לשחק תפקיד מהותי בקביעת מתווה גורלך.

בתוך סט של עולם פנטסטי, במהלך שלושה ימים יופיעו שלוש זהויות שונות המהוות גשר בין האנושי לאלוהי, הגשמי והרוחני. טרם ביקורכם שיקלו משאת נפשכם.

העבודה מבוססת השראה מעולם האגדות, מיתוסים ואמונות טפלות משלל תרבויות ומסורות שונות השוזרות יחדיו בסיס איתן להפיכת חלום למציאות.

בימים ג'-ה' בין השעות 18:00-22:30, כניסה חופשית.

אביגדור הוא אירוע הנע על מרחב-ביניים, בין תרגול, מופע, וסביבת קיום.

אביגדור שם במרכזו את היותנו גוף, את הכמיהה לשוב אל הגוף, או אולי להתקדם אל עברו.

אביגדור הוא נסיון לייצר מרחב שהייה והשהייה - חלל בו אפשר להתבונן במה שגוף עושה.

אביגדור הוא התעקשות על מרחב ביניים, בו אפשר להשהות את הרגע בו הגוף נעשה דבר-מה קבוע, ונשאר בהתהוות ממושכת, בהיותו קונקרטי אך גם פיקטיבי, מלא תשוקה ובו זמנית מלא ספקות, באפשרות שלו להיות ״פשוט גוף״, ובו זמנית מלא קונפליקטים, ייצוגים וניגודים. 

בשנות ה90 המופע האור קולי הראשון שראיתי היה במצדה.

גם דייויד ברוזה שר מתחת לשמיים בזריחה. 

מאז ירדו הרבה מים מים המלח.

אנחנו אוכלים feed המציע בטחון ושפע-עד ומחבקים עם טלפון ביד.

בפנים המזגן דולק ובחוץ העולם נשרף.

עדיין קשה לדמיין שיש משהו יותר חשוב ממני.

יש קול שאומר לפעול ועוד קול שאומר אחר כך.

רגשות אשם זה לא אקולוגי.  

מידי שנה, כמיטב המסורת, מזמין הכנס אמנית להעביר סדנה בת יום עבור הסטודנטים של שנה א'  בחזותי. בקצה היום עם תם הסדנה יציגו הסטודנטים מול קהל. הפעולה מבקשת לקרב, עד כדי מצב בלתי אפשרי, בין עבודת הסטודיו לבין רגע המפגש של המופע עם הקהל. הקרבה הזאת מולידה חומרים שהם חשופים ובשלבי גימור מאוד ראשוניים ורוטטים והיא מעין טקס חניכה עבור שנה א'.

נטליה גומז שחיה ועובדת במקסיקו היא בוגרת של בית הספר לתיאטרון חזותי. הסדנא/מופע שתעביר היא אחת מבין סדרה של פעולות שונות שתקיים במסגרת ה Gathering

My hands salute.

My hands touch, my hands take, my hands make: 

Hands that saw, hands that cook, hands that build, brake, kill and talk. 

My hands push, my hands can hug, my hands can squeeze, my hands will shake.

A hand as a mirror,

my hands are small. 

Hands as walls, hands as pillows, hands as books, hands as snakes, hands as lens, hands as dildos, hands are digging a hole on a sunny beach.

I use hands as containers,

my hand contains.

My hand can touch my knee, my hands can stand as feet, my hand can hear my pulse. My hand now pointing you.

Come

Come

My hand says come

״שיעופו כולם!״ היא סדרת אירועי אמנות, שבמרכזה עומדת התערוכה המתייחסת להתארגנויות אזרחיות שהתקיימו בארגנטינה בשלהי 2001, ונולדו כתגובה למציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית בניסיון להביא להחלפת השלטון. שיאם של האירועים הביא בדצמבר 2001 להחלטתו של הנשיא פרננדו דה לה רואה לנטוש במסוק את "הבית הוורוד" (משרד ראש הממשלה), שמולו התקיימו המחאות. ההתארגנויות, שצצו באופן ספונטני והעניקו קול וכוח לאזרחים, התייחדו בביטוייהן האסתטיים, הטקסטואליים, החזותיים והצליליים.

היבטים אלו הם נקודת המוצא לתערוכה, שכותרתה היא הסיסמה שביטאה את היעדר הייצוג של העם בממשלה ואת האכזבה הגדולה מההנהגה הפוליטית.

התערוכה כוללת: מיצב סאונד ״קסרולאסו" (שיתוף פעולה של סלה-מנקה עם אמיר בולצמן ואריאל ערמוני); שחזור של מסוק הקרטון שבנו הארוריסטים (Erroristas), קבוצת אמנים אקטיביסטיים, בהפגנה בארגנטינה ב-2017, ושהממסד פירש כקריאה חד-משמעית להפלת השלטון הנוכחי (שיתוף פעולה של סלה-מנקה עם ישעיהו רבינוביץ);  חדר המוקדש ליצרתו של האמן הפורטוגלי-ארגנטינאי ז׳ואאו דלגדו, אשר ביצירתו שאף להביא לשינוי המציאות באמצעות שירה ופרויקטים אמנותיים שונים; חדר עיון ותיעוד של שחזור תהלוכת הסירים עם las piratas piratas שהתקיימה בירושלים שבוע לפני הבחירות האחרונות לרשות הממשלה.

בשנות ה90 המופע האור קולי הראשון שראיתי היה במצדה.

גם דייויד ברוזה שר מתחת לשמיים בזריחה. 

מאז ירדו הרבה מים מים המלח.

אנחנו אוכלים feed המציע בטחון ושפע-עד ומחבקים עם טלפון ביד.

בפנים המזגן דולק ובחוץ העולם נשרף.

עדיין קשה לדמיין שיש משהו יותר חשוב ממני.

יש קול שאומר לפעול ועוד קול שאומר אחר כך.

רגשות אשם זה לא אקולוגי.  

מידי שנה, כמיטב המסורת, מזמין הכנס אמנית להעביר סדנה בת יום עבור הסטודנטים של שנה א'  בחזותי. בקצה היום עם תם הסדנה יציגו הסטודנטים מול קהל. הפעולה מבקשת לקרב, עד כדי מצב בלתי אפשרי, בין עבודת הסטודיו לבין רגע המפגש של המופע עם הקהל. הקרבה הזאת מולידה חומרים שהם חשופים ובשלבי גימור מאוד ראשוניים ורוטטים והיא מעין טקס חניכה עבור שנה א'.

נטליה גומז שחיה ועובדת במקסיקו היא בוגרת של בית הספר לתיאטרון חזותי. הסדנא/מופע שתעביר היא אחת מבין סדרה של פעולות שונות שתקיים במסגרת ה Gathering

My hands salute.

My hands touch, my hands take, my hands make: 

Hands that saw, hands that cook, hands that build, brake, kill and talk. 

My hands push, my hands can hug, my hands can squeeze, my hands will shake.

A hand as a mirror,

my hands are small. 

Hands as walls, hands as pillows, hands as books, hands as snakes, hands as lens, hands as dildos, hands are digging a hole on a sunny beach.

I use hands as containers,

my hand contains.

My hand can touch my knee, my hands can stand as feet, my hand can hear my pulse. My hand now pointing you.

Come

Come

My hand says come

קוצים - טקס קטן

מפגש לילי

קצר ואינטימי

ביער בו הלכתי לאיבוד

המשחזר

מפגש לילי

קצר ואינטימי

שהיה לי ביער

עם שלוש מכשפות

שעשו איתי טקס

לילי קצר ואינטימי

והראו לי

מי אני יכול להיות

אם רק אפתח את הלב

ואתמסר

למפגש לילי

קצר ואינטימי

שכזה

אביגדור הוא אירוע הנע על מרחב-ביניים, בין תרגול, מופע, וסביבת קיום.

אביגדור שם במרכזו את היותנו גוף, את הכמיהה לשוב אל הגוף, או אולי להתקדם אל עברו.

אביגדור הוא נסיון לייצר מרחב שהייה והשהייה - חלל בו אפשר להתבונן במה שגוף עושה.

אביגדור הוא התעקשות על מרחב ביניים, בו אפשר להשהות את הרגע בו הגוף נעשה דבר-מה קבוע, ונשאר בהתהוות ממושכת, בהיותו קונקרטי אך גם פיקטיבי, מלא תשוקה ובו זמנית מלא ספקות, באפשרות שלו להיות ״פשוט גוף״, ובו זמנית מלא קונפליקטים, ייצוגים וניגודים. 

מיצב פרפורמטיבי הנע בין אמת לבדיה מזמין אותך למפגש חד פעמי עם דמות שמימית העשויה לשחק תפקיד מהותי בקביעת מתווה גורלך.

בתוך סט של עולם פנטסטי, במהלך שלושה ימים יופיעו שלוש זהויות שונות המהוות גשר בין האנושי לאלוהי, הגשמי והרוחני. טרם ביקורכם שיקלו משאת נפשכם.

העבודה מבוססת השראה מעולם האגדות, מיתוסים ואמונות טפלות משלל תרבויות ומסורות שונות השוזרות יחדיו בסיס איתן להפיכת חלום למציאות.

בימים ג'-ה' בין השעות 18:00-22:30, כניסה חופשית.

״שיעופו כולם!״ היא סדרת אירועי אמנות, שבמרכזה עומדת התערוכה המתייחסת להתארגנויות אזרחיות שהתקיימו בארגנטינה בשלהי 2001, ונולדו כתגובה למציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית בניסיון להביא להחלפת השלטון. שיאם של האירועים הביא בדצמבר 2001 להחלטתו של הנשיא פרננדו דה לה רואה לנטוש במסוק את "הבית הוורוד" (משרד ראש הממשלה), שמולו התקיימו המחאות. ההתארגנויות, שצצו באופן ספונטני והעניקו קול וכוח לאזרחים, התייחדו בביטוייהן האסתטיים, הטקסטואליים, החזותיים והצליליים.

היבטים אלו הם נקודת המוצא לתערוכה, שכותרתה היא הסיסמה שביטאה את היעדר הייצוג של העם בממשלה ואת האכזבה הגדולה מההנהגה הפוליטית.

התערוכה כוללת: מיצב סאונד ״קסרולאסו" (שיתוף פעולה של סלה-מנקה עם אמיר בולצמן ואריאל ערמוני); שחזור של מסוק הקרטון שבנו הארוריסטים (Erroristas), קבוצת אמנים אקטיביסטיים, בהפגנה בארגנטינה ב-2017, ושהממסד פירש כקריאה חד-משמעית להפלת השלטון הנוכחי (שיתוף פעולה של סלה-מנקה עם ישעיהו רבינוביץ);  חדר המוקדש ליצרתו של האמן הפורטוגלי-ארגנטינאי ז׳ואאו דלגדו, אשר ביצירתו שאף להביא לשינוי המציאות באמצעות שירה ופרויקטים אמנותיים שונים; חדר עיון ותיעוד של שחזור תהלוכת הסירים עם las piratas piratas שהתקיימה בירושלים שבוע לפני הבחירות האחרונות לרשות הממשלה.