מקלט 209 ,החזותי והזירה מציגים:

פרפורמנס 0:8 מבקש לפתוח לדיון מחודש את מושג האוטונומיה, על אופיו החמקמק ורב-הפנים בשיח ובעשייה העכשווית.

בין אם היא מופיעה כשאיפה בסיסית שלא התגשמה ובין אם כזיכרון מעורפל, שאלת האוטונומיה – של האמן, של האמנות, של הצופה, של האזרח – מהדהדת בכל היבט של החיים העכשוויים. האוטונומיה מביסה את עצמה לנוכח שאיפות לסיפוח כולל של טריטוריות; מזוהה עם חופש, אבל מערערת שוויון; נקשרת לטווח רחב של מגמות, מהתחזקות ה־Alt-Right בשדה הפוליטי ועד לפיתוח הטכנולוגי של מכוניות עצמאיות.

ניכר שהמאה ה־21 מעמיקה בדרכה האינטרנטית את הפרדוקסים של האמנה החברתית, את מושגי החירות והשיתוף הבסיסיים ביותר. בתוך סדר חברתי רווי אלגוריתמים, אנו נזקקים למודל חדש של אוטונומיה, למרחבים פוליטיים ואסתטיים שניתן להימלט אליהם, להתקומם – להישאר מחוץ לטווח המשילות.

והאמנות, האם אפשר עוד לומר שהיא אמנות-לשם-אמנות? מהן דרכיה להספיק לעצמה, לחלום להיות אוטונומית, להיות עצמאית? והפרפורמנס? הפרפורמנס חולם לצאת מעצמו ולהתרחב מעבר לעצמו – להגיע מהיחידה המבודדת אל ה־ביחד ולהקים אזור אוטונומי (ארעי).